עַל רגעים בין לבין , רות ב 'מזכירה את הפרטים שאבדו במגיפה. 15 החודשים האחרונים הביאו לעצירה של הרבה אבני דרך: תוכניות החתונה נדחקו (עצוב!), הנשפים הפכו לווירטואליים (צולעים!) והלוויות היו רשימות אורחים חד ספרתיות (חשוכות!). אבל בעוד ההמונים התאבלו על המגיפות האבידות הבוטות ביותר, אחרים השתוקקו גם למקרים הקטנים והמעודנים יותר שאי אפשר לשכפל מהבית.
עבור הזמרת-יוצרת, הגילוי הזה הגיע כאשר הנעילה פתאום משכה אותה מפגישות אולפן בניו יורק בחזרה לחדר השינה שלה בילדות באלברטה. למרות שהתגעגעה לחיים שהיא בונה והקהילה איתה התחברה, הזיכרונות הטובים ביותר שלה היו בהצטברות לרגעים גדולים. במסלול האלבומים, היא שרה על געגוע לשקט שלפני הסערה/הנשימה העמוקה לפני שאתה קופץ.
ניתן ליישם את המילים האלה גם על הפוגה של רות בין אלבומה הראשון לשני. רגעים בין לבין מגיע ארבע שנים לאחר הופעת הבכורה שלה, Safe Haven , ושש שנים מאז שהסינגל שלה Lost Boy הפך לויראלי ב- Vine. במקום לזנק מיד בפרויקט השני שלה, היא לחצה על הפסקה והחליטה ליהנות מהצלחתה בתנאים שלה. אף על פי שאמנים כמו ריהאנה וביונסה בזמני רצון משחררים את אחיזת מחזור האלבומים המסורתי המשגע, ארבע שנים עדיין יכולות להרגיש כמו נצח. אבל בגיל 25, ההפסקה של רות ב 'הייתה לטובה.
זה שיש שיר שהתחבר כל כך חזק לאנשים זה מדהים, אבל זה משאיר את הלחץ המתמשך הזה אם אי פעם אעשה את זה שוב או לא.
ב- Lost Boy, שיש לו כיום למעלה מ -150 מיליון צפיות ב- YouTube, גיל ההתבגרות שלה היה כמעט מוחשי. לאחר שהקדשת מזמנך להירגע לבגרות, רגעים בין לבין נשמע יותר בוגר. השירה שלה מלוטשת בצורה מסודרת יותר, כתיבת השירים שלה חושפת יותר, והיא מתיישבת בצליל שלה, לעיתים קרובות מעוגנת בשירה מלאת נשמה, סיפור הסיפורים החתימה שלה, וכלי נגינה אקוסטיים שנרקחו עם המפיק הבכיר של האלבומים פטריק ווימברלי.
הפרויקט מתנהג כמו דיאלוג שהיא משתפת עם מאזיניה, מסבירה מה פספסנו כשהיתה רחוקה, מנפילה ומתוך אהבה למציאת הרגל שלה בעיר חדשה. מרימה את המקום שבו הופסקה הופעת הבכורה הרכה שלה רגעים בין לבין רות ב 'מפצה על הזמן האבוד ואינה מחמיצה פעימה.
שבועות לפני שנפלה האלבום, רות ב 'הדביקה את Complexto ושיתפה כיצד האלבום הראשון שלה היה בעל אווירה של סיר לחץ, מדוע היא לקחה את הזמן לשחרר המשך וכיצד המגיפה קטעה והודיעה לה את התהליך בו זמנית.
מעניין שקוראים לאלבום רגעים בין לבין כי המעריצים שלך סקרו לדעת מה עשית בין צאת הפרויקט הראשון שלך לאלבום הזה. כיצד הגנת על שלומך כשהלחץ לשחרר מעקב גובר?
כשעשיתי את האלבום הראשון שלי, זו הייתה תקופה ממש מלחיצה. היה הרבה לחץ כי זה היה בעקבות ההצלחה של הילד האבוד. ברגע שהוצאתי את האלבום הראשון שלי, רשמתי הערה כי לפרויקט השני שלי: אני צריך ללכת לחיות את החיים. כך המוזיקה תבוא באופן טבעי במקום לנסות לכפות דבר או לכתוב משהו שאינו אותנטי.
תמיד יש לחץ כשאתה מרכיב אלבום אבל בשביל זה, המטרה העיקרית שלי הייתה ליצור זיכרונות ולבנות מערכות יחסים שייתן לי חומר לאלבום אמיתי ואותנטי. זה לא היה כמו הראשון שהיה בו את האווירה של סיר הלחץ. אני חייב לעשות את זה בתנאים שלי וליהנות מזה.
איך נראה לך הניתוק מהסיר לחץ ההוא? מה זממת לעשות?
רציתי לטייל עם החברים שלי ולראות את העולם ללא כל חובות טיולים. זה היה טיפולי בשבילי. חזרתי הביתה ואני רק מזמין חברים לאירופה ולדרום קוריאה כשהם היו מחוץ לבית הספר. אחר כך עברתי לגור בניו יורק וזו הייתה חוויה מדהימה כי הייתי יותר בסצנת המוזיקה מאשר באלברטה. אני חייב ליצור חיים רגילים סביב מוזיקה. אני הולך כל יום לסטודיו ועובד עם אנשים שמאוד אהבתי. המפיקים הפכו לי יותר כמו חברים. זה אף פעם לא הרגיש שאני הולך לעבוד, זה הרגיש כאילו אני הולך לעשות את מה שאני אוהב. זה גרם לי להרגיש כל כך זן.
נתת קול להרבה רגעים מתוחכמים שנמנעו מהם בשנה האחרונה. דברים שאנחנו מתגעגעים אליהם עכשיו אבל לא ממש הכירו בהם קודם. האם פיתחת הערכה חדשה לרגעים כאלה?
בהחלט. השיר האחרון שכתבתי לאלבום היה Moments In Between וזה התברר ככותרת האלבום כי זה הדבר העיקרי שלמדתי השנה. הדברים הקטנים הם בסופו של דבר המשמעותיים ביותר. הם הופכים את החיים לכל כך יפים וצבעוניים. השנה זה נהיה לי הרבה יותר ברור.
תמונה באמצעות גבריאל Ln
מהו הרגע שאתה הכי מתגעגע אליו מהחיים לפני הנעילה וכיצד זיכרת זאת באלבום?
יש שורה על 'רגעים בין לבין' שבהם אני שר, שמלות הנשפים והמסיבות נהדרות אבל אני פשוט מתגעגע להתארגנות בחדר שלי. בכל פעם שאני והבנות שלי יוצאות החוצה, אנו שותים בקבוק יין ומתאפרים יחד בחדר שינה של מישהו תוך כדי האזנה למוסיקה רועשת. אני מתגעגע לצאת, אבל אני מתגעגע לזה לפני חלק נוסף. אתה חושב שהרגע הגדול הוא המסיבה, אבל החלק המיוחד באמת הוא הדבר שאתה מזגג מעל.
במה המגיפה הפכה את יצירת האלבום הזה להופעת הבכורה שלך?
ששת השירים הראשונים נכתבו בניו יורק ולוס אנג'לס, אך כשהתפרץ ה- COVID חזרתי הביתה לאלברטה כדי לחכות למגיפה. זה היה נחמד, אבל עדיין היה לי אלבום לסיים. בהתחלה היה לי קשה לבטן, אבל זו הייתה ברכה כי היא החזירה אותי לשורשים שלי, שם כתבתי ליד המקלדת שלי בחדר השינה שלי. בסופו של דבר הוא הפך את האלבום להרבה יותר טוב. בהתחלה לא חשבתי שהשירים יהיו הגיוניים ביחד כי הם מתקופות כל כך שונות. אבל ככה הם החיים. רגע אחד אתה נוסע ועושה דברים מדהימים וברגע הבא אתה נרתם והסגר בבית. זה גרם לאלבום כנה יותר.
האם היה מאתגר לדעת מתי האלבום הושלם?
כן ולא. כשאני כותב את השיר האחרון, אני תמיד יודע. כשכתבתי את רגעים בין לבין, ידעתי שזו עטיפה. הבעיה שלי היא לחזור ולנסות לתקן את השירים אחרי שהם סיימו, כאילו הלחן הזה יכול להיות טוב יותר או שהשיר הזה צריך להיות שונה.
איזה שיר קיבל הכי הרבה שיפורים?
כשהתחלתי לכתוב אותו לפני שלוש שנים, זה היה שיר ממש איטי וכואב לב. לא היה בזה שום דבר קל או שמח. ברגע ששיחקתי את זה בשביל פטריק, הוא הציע שנעשה את זה יותר מצחיק ונוסיף פעימה. בתחילה התנגדתי לזה, אבל אני אוהב את זה עכשיו. אני ממש בעניין של צירוף מילים עצובות ומוזיקה שמחה.
מה היו החששות הגדולים ביותר שלך מביצוע האלבום הזה?
אני תמיד חושב אם אנשים יתחברו לשירים. זה שיש שיר שהתחבר כל כך חזק לאנשים זה מדהים, אבל זה משאיר את הלחץ המתמשך הזה אם אי פעם אעשה את זה שוב או לא. כשהייתי בן 21, החרדה הזו כילתה אותי אבל עם משך הזמן שלקחתי לפרויקט הזה וכמות הכתיבה שעשיתי, הבנתי שכל מה שאתה יכול לעשות זה לכתוב מהלב שלך.